יום שבת, 9 בינואר 2016

חצי מיליון דריכות

אני זוכרת, כשעוד היו לי ארבעה ילדים, לא חמישה, ושניים מהם היו קטנים - בגיל כזה שאמא בקושי מספיקה לרוץ כל הזמן ולשרת אותם, יום אחד עשיתי חשבון ואמרתי למשפחה שלי: אתם יודעים שעד היום בחיים שלי ניקיתי טוסיק לילדים בערך 7000 פעמים? 
המספר הזה עזוי! כולם יודעים שאמא עושה עבודת קודש, לא יושנת בלילות, מוכנה לתת הכל למען הילדים שלה... אבל כשמסתכלים מהצד הזה?.. ש-ב-ע  א-ל-ף פעמים החלפתי חיתול או רצתי עם מגבונים לקריאה "אמא, סיימתי!"
כבר לא נדבר על שעות הנקה, הקאות על כל המיטה, מסאזים לילד שמוציא את נשמתו בשיעול באמצע הלילה, כביסות, ניקיונות וסידור צעצועים כשאת מתה לישון...

כמובן כל זה שווה. וכל זה רק מחזק את חוויית האמהות.

למה נזכרתי בסיפור הזה?

יש לי שטיח סרוג בכניסה לסלון. הוא כבר בן 4 או 5 שנים. מונח במיקום אסטרטגי: כשאנחנו נכנסים לבית מהחצר, אין אפילו מדריגה מינימלית שתעצור פלישת החול והלכלוך אל תוך הסלון וחדרי השינה. אפילו שהרגלתי את משפחתי להשאיר את הנעליים בחוץ, עדיין...  מי שחוסם את המעבר בגבורה - זה שטיח אובלי בגווני בורדו, בעל שלושה עיגולים במרכזו, עשוי מטריקו ממוחזר. הוא לוכד את מה שנדבק לרגליים שלנו, מפיל למטה את הפירורים דרך החורים הקטנים שבו ואז, כשאנחנו מנקים את הבית, רוב הלכלוך מרוכז על הריצפה, מתחת לשטיח סרוג. פעם בכמה חודשים הוא עובר כביסה במכונה.
מכיוון שאנו משפחה נמרצת, כל אחד יוצא ונכנס לחלק הפנימי של הבית עשרות פעמים ביום. ואנחנו שבעה. עשיתי חשבון והבנתי שמאז שהנחתי את השטיח בכניסה לסלון, דרכו עליו חצי מילין פעמים!!!  מספר מטורף. כנראה שטריקו - באמת חומר טוב וחזק! לא סתם הוא כל כך פופולרי.
אני רוצה להמחיש את הסיפור שלי בתמונות "לפני" ו-"אחרי". הרי השטיח עדיין נראה בסדר גמור, יחסית להתעללות שעבר. :-)

 
 
 
מזמינה אתכם לאתר שלי http://www.rugscircle.com/